<h1>כל בו הלכ' נשיאות כפים סימן קכ"ח</h1>
<h2>דף לג:</h2>
וצריך באלו הברכות ששה דברים סימן להם לע"ן קפ"ש. פי' צריך לברך בלשון הקדש. עמידה. נשיאו' כפי'. קול רם. פני' כנגד פני'. שם המפורש במקדש אבל לא בגבולין. וכבר כתבנו שקודם שיתחילו הכהנים לברך ש"צ קורא להם ואומר בקול רם כהנים. ואם היה הכהן המברך אחד מתחיל לברך מעצמו ואין צריך לשליח צבור לקרותו אבל מקרא אותו מלה מלה כמו שכתבנו. וכת' ה"ר יצחק ז"ל ומיהו נהגו עמא דבר לקרו' אף ליחיד. ועוד נוכל לומ' שאם אין היחיד נושא כפיו כשאומ' לו אינו עובר בעשה דכתיב להם. ומשתדלין שיהיה המקר' אותן מישראל שנאמר אמור להם מכלל שאין המקרא מהן.
כיצד היא נשיאות כפים בגבולין בשעה שיגיע שליח צבור לעבודה כשיאמר רצה כל הכהנים העומדים בבית הכנסת נעקרין ממקומם והולכין ועולין לדוכן ועומדין שם והופכין פניהם עד שישלים שליח צבור הודאה וכשישלים מחזירין פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהם ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ומתחילין ואומרין בשעה שעוקרין רגליהם לעלות לדוכן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתהיה הברכה הזאת שצויתנו לברך עמך ישראל ברכה שלימה ואל יהא בה מכשול מעתה ועד עולם. וקודם שיחזיר פניו לברך את העם מברך בא"י אמ"ה א"ק בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. ואח"כ מחזיר פניו לצבו'. ומתחיל שליח צבור לקרותן מלה מלה ומתחילין יברכך ושליח צבור מקרא אותן מלה מלה והן עונין שנאמר אמור להם עד שמשלימין פסוק ראשון וכל העם עונין אמן. וחוזר שליח צבור ומקרא אותן פסוק שני מלה מלה עד שישלימו פסוק שני וכל העם עונין אמן. וכן בפסוק שלישי. וכשישלימו הכהנים שלש' פסוקים מתחיל שליח צבור בברכה אחרונה של תפלה שהיא שים שלום והכהנים מחזירין פניהם כלפי ההיכל ואחר כך כופפין אצבעותיהם ועומדים שם בדוכן ואומרים רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו כמו שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו' וכשיגמור שליח צבור הברכה חוזרין למקומן. וכשהן מחזירין פניהם מן הצבור מחזירין אותן דרך ימין וכן בכל החזרות. (לפיכך החזן) [והחזן] מקר' אותן מלה מלה שלא יטעו לפי שהן מנגנים מאד בכל מלה ומלה וכיון שכן יהיה קרוב לטעות וזהו הסדר שליח צבור אומר בניגון אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו וכו' עד כאמור. ומגביה קולו ואומר כהנים. ומגביה קולו ואומר יברכך והם אומ' אחריו גם כן יברכך בקול ערב ובניגון גדול וכן כל מלה ומלה עד תום כל הברכה כמו שכתבנו. ואין החזן עונה אמן כשאר העם אחר הפסוקים כדי שלא יטעה. ואינו מקרא להם עד שיכלה הדבר מפיהם. ואינו רשאי להיות מקרא להן עד שיכלה אמן מפי הצבור. ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה מפי המקרא. ואין הצבור עונה אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים. ואין הכהנים מתחילין בברכה עד שתכלה אמן מפי הצבור. ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל ש"צ שים שלום. ואין רשאין לעקור רגליהן ממקומן עד שיגמור ש"צ שים שלום. ואין רשאין לכוף קשרי אצבעותיהן עד שיחזרו פניה' מן הצבור.
